הבדיקות תקינות אבל אני לא מרגיש/ה טוב

"הבדיקות שלך תקינות, הכל בסדר." אומר הרופא ופונה לפציינט הבא. 

זה משפט מצוין. כולנו רוצים לשמוע אותו תמיד.

ובכל זאת, לאורך השנים פגשתי לא מעט אנשים שהבדיקות שלהם תקינות, אבל הגוף שלהם מספר סיפור אחר. הם לא חולים, אבל משהו בהם כבר לא כתמול שלשום. האנרגיה נמוכה, הגוף כבד, העיכול משובש, כאבים באים והולכים, שיער נושר, העור מאבד חיוניות, ויש תחושה עמומה שמשהו לא מאוזן.

אל התחושות האלה מתלווים בדרך כלל גם קולות פנימיים מוכרים: אולי אני מגזימ/ה, אולי זה הגיל, הלחץ, אולי אני פשוט צריכ/ה יותר ספורט, פחות ספורט או תוסף פלא שמישהו המליץ עליו באינסטגרם.

הבדיקות לא משקרות. הן פשוט בודקות דברים מסוימים, בזמנים מסוימים, דרך טווחים סטטיסטיים מסוימים. ובינתיים, הרבה מאוד יכול לקרות מתחת לרדאר: סטרס כרוני, עומס מצטבר, שינויים הורמונליים, גוף שמתחיל לאותת הרבה לפני שהמדדים עצמם חורגים מה"נורמה".

וכך נוצר הפער הזה בין “אין ממצא” לבין “יש תחושה שמשהו לא בסדר”. בתוך הפער הזה אנשים חיים שנים. חלק נלחמים בגוף, חלק מתעלמים ממנו וחלק מקשיבים לכל מי שמבטיח הקלה מיידית, לפעמים במחיר לא קטן.

האתגר האמיתי הוא לא להכריע מי צודק, הרופא או הגוף. האתגר הוא להבין שהגוף תמיד מאותת הרבה לפני המדדים של המעבדה ומדבר איתנו הרבה לפני שיש לו סיפור מסודר לספר.

הרבה פעמים אנחנו בטוחים שאנחנו מכירים את הגוף שלנו מצוין. אבל בפועל אנחנו מכירים בעיקר הרגלים, מידע כללי על גוף גנרי וחינוך שמזניח את היכולת הבסיסית להקשיב לגוף. 

הקשבה אמיתית לגוף היא תהליך. היא דורשת תשומת לב, סבלנות, תרגול ולמידה מחדש. בעולם שמוצף במידע, עצות שטחיות והבטחות לפתרון מיידי, זו מיומנות שהפכה לנדירה. ובכל זאת אפשר ללמוד אותה מחדש.

כי הגוף שלנו פשוט מבקש שנקשיב לו לפני שהוא מתחיל לצעוק. ולפעמים צריך מקום שבו לומדים איך להקשיב, להבין מה הגוף מבטא, ולעשות סדר בין עומס, סטרס, הורמונים, רגש והרגלים. 

זה בדיוק המקום שבו טיפול יכול לעזור.

כמו שכתבה מרגרט אטווד: 

“הגוף הוא לא מטאפורה

הוא הדבר עצמו.”

אסתי

לשיחת היכרות