הבדיקות תקינות אבל אני לא מרגיש/ה טוב
- Jan 6
- 2 min read
"הבדיקות שלך תקינות, הכל בסדר." אומר הרופא ופונה לפציינט ה 350 שלו לאותו יום.
זה משפט מצוין. הלוואי על כולנו לשמוע אותו תמיד.
ובכל זאת, אני נתקלת בלא מעט אנשים שהבדיקות שלהם מושלמות אבל הם לא באמת מרגישים טוב. הם לא חולים, אבל הם חסרי אנרגיה, הגוף שלהם מרגיש כבד ועייף.
גם מערכת עיכול שלא משתפת פעולה, כאבים ומיחושים שבאים והולכים, נשירה, עור שאיבד מהברק שלו, ותחושה עמומה שמשהו לא טוב קורה בגוף.
בדרך כלל גם מתווספים לזה מונולוגים פנימיים: אולי אני מגזימ/ה, אולי זה הגיל, הלחץ, אולי פחות חדשות, יותר ספורט או פחות ספורט, תוסף כלשהו שהמליצו עליו באינסטגרם…
הבדיקות, אגב, לא טועות. הן פשוט בודקות דברים מאוד מסוימים.
תוצאות "לא טובות" בבדיקות מעבדה מתקבלות בדרך כלל בשלב שהדברים כבר דורשים איזושהי התערבות רפואית. עד השלב הזה רוב הדברים נמצאים בגבולות ה"נורמה" והסטטיסטיקה.
וכך נוצר הפער הזה בין “אין ממצא” לבין “יש תחושה שמשהו לא בסדר”. ובפער הזה הרבה אנשים חיים את היומיום שלהם. חלק נלחמים בגוף. חלק מתעלמים ממנו. חלק כופים עליו פתרונות שונים ומשונים. חלק מקשיבים לכל מי שמבטיח הקלה מיידית, לפעמים במחיר לא קטן.
האתגר האמיתי הוא לא להחליט מי צודק, הרופא או הגוף, אלא להבין שהגוף תמיד מקדים את המילים והמדדים ומדבר איתנו הרבה לפני שיש לו סיפור מסודר לספר.
הרבה פעמים אנחנו בטוחים שאנחנו מכירים את הגוף שלנו מצוין. אבל בפועל, אנחנו מכירים בעיקר הרגלים, ידע מדעי על גוף גנרי כלשהו (לרוב זכרי), גוגל שנותן לנו תוצאות קיצוניות ומפחידות, וחינוך שמזניח את לימוד היכולת הבסיסית לתשומת לב.
הקשבה אמיתית לגוף היא תהליך רב שכבתי שדורש אומץ, תרגול ולמידה מחדש.
בעולם שמוצף בידע שהוא יותר כמותי מאיכותי, קשה מאד ללמוד את זה או להתמיד בזה.
אבל זה אפשרי בהחלט.
כי אנחנו לא צריכים “לתקן” את הגוף, אלא להבין מה הוא מבקש מאיתנו בשקט לפני שהוא נאלץ לצעוק.
וכמו שכתבה מרגרט אטווד:
“הגוף הוא לא מטאפורה.
הוא הדבר עצמו.”
אסתי
כל כך נכון ומרגיע לדעת שאתה לא לבד בתחושות האלה . אישה מופלאה שאת!.