מה זה חרדה והתקף חרדה ואיך מתחילים להרגע?

זה יכול להופיע פתאום, באמצע יום רגיל.

בזמן נהיגה. בתור בסופר. בארוחה משפחתית. בשיחה בבית קפה עם חברים. בלי שום סיבה נראית לעין. פתאום קשה לנשום, הלב מתחיל לדפוק חזק ומהר, הידיים מזיעות, הראש מסתחרר, הבטן מתהפכת, ואנחנו משוכנעים שמשהו נורא קורה.

מה קורה לי?

זה התקף לב?

אני עומד להתעלף?

אני עומדת למות?

מה זה הדבר הזה?

התקף חרדה או בעיה רפואית?

נכון, זה מרגיש כמו סימפטומים של כל מיני עניינים רפואיים, וחשוב להיבדק כמובן כדי לשלול אפשרויות אחרות.

אבל כשאנחנו בריאים, התופעות האלה הן חלק מיכולת חכמה ועתיקה של הגוף והמוח. יכולת של הישרדות.

מתי חרדה הופכת למצב קבוע?

כשהחיים חסרי יציבות לאורך זמן, כשאנחנו חווים יותר מדי פחד, אובדן שליטה, טראומה או דריכות מתמשכת, היכולת ההישרדותית הזאת מתהפכת עלינו ומתחילה לפעול גם כשאין סכנה ממשית. הגוף ממשיך לשמור עלינו בעוצמה גם כשהרגע המסוכן כבר עבר והכל בסדר.

וככה חרדה יכולה להפוך למערכת פנימית שנשארת על כוננות, מחכה לאיום הבא.

סימנים של חרדה כרונית

איך זה נראה בחיים שלנו, מעבר להתקפים המפחידים האלה?  מהם הסימנים לחרדה כרונית שיכולה להפוך לפעמים גם להתקף חרדה?

• הצורך לבדוק כל הזמן. את הגוף. את הילדים. את בן הזוג. את החדשות. את ההודעות. את הדופק. את העתיד.

• דיבור בלתי פוסק וצורך להסביר את עצמנו יותר מדי.

• שתיקה, התכנסות וקיפאון, כאילו הגוף מחכה שזה יעבור.

• עצבנות, התפרצויות או תוקפנות שמנסה לשחרר את הפחד מהגוף.

• צורך חזק בשליטה, סדר, ארגון וניקיון.

• התרחקות מאנשים, ממקומות רועשים, מאירועים משפחתיים, ממסיבות ומכל דבר שמגרה את החושים יותר מדי.

• הימנעות מעימותים ושיחות קשות.

• פחד מהתקף נוסף, שזה בעצם פחד מהפחד עצמו.

• ובגדול, צמצום עצמנו וחיינו עד למינימום האפשרי. פחות לצאת. פחות להרגיש. פחות לרצות. פחות לחיות.

מה עומד מתחת לחרדה? 

לפעמים חרדה או התקף חרדה נובעים מהגוף שמנסה לסיים תנועה שנעצרה באמצע. כמו בריחה שלא ברחנו, או לחימה שלא נלחמנו.

לפעמים זה מילים שלא נאמרו בזמן. צעקה שנבלעה ונחנקה. זיכרון ישן שחי בשרירים, בבטן ובמערכת העצבים. חוסר בגבולות שמשאיר אותנו חשופים ורועדים. בכי שנאסף במשך שנים והפך לגוש בתוך הסרעפת.

ולפעמים, בנוסף לשורש הנפשי, חרדה קשורה גם לגנטיקה, מחלות מסוימות, הורמונים, חומרים מעוררים, יותר מדי אלכוהול וסמים, תרופות מסוימות ועוד.

מה עושים בזמן התקף חרדה? 

כשכבר מופיע התקף חרדה, הגוף מרגיש שהוא במצב חירום. ברגע כזה הגוף צריך פעולות פשוטות וברורות.

אם יש אפשרות לזוז בבטחה, אפשר לצאת להליכה מהירה, לנער את הידיים, לרקוע ברגליים, או לדחוף משהו, כדי לתת לגוף לפרוק חלק מהאנרגיה שהצטברה.

אם הגוף קפוא ויש הרגשה של שיתוק, כדאי לשבת, להניח את כפות הרגליים על הרצפה, לנשום ולהאריך את הנשיפה. נשימה ועוד נשימה. אפשר לתת שם לחפצים שרואים בחדר, לשים יד על החזה או על הבטן, להרגיש את המשענת של הכיסא, ולהזכיר לגוף שיש כאן משהו יציב להישען עליו.

איך מתחילים להירגע באמת? 

ידע והבנה מאיפה החרדה באה זה משמעותי. אבל ידע לבדו הוא רק שער. הוא עדיין לא ריפוי. 

הריפוי מתחיל כשאנחנו לומדים מחדש להבחין בין מה שקורה עכשיו לבין מה שהגוף זוכר. בין רגש חזק לבין איום ממשי. 

כשאנחנו לומדים את הקצב הטבעי של מערכת העצבים, מעוררות למנוחה. לנשום נכון. ללמוד להרגיש רגשות בלי לקרוס. לבכות בלי להתפרק. לכעוס בלי להרוס. לנוח בלי אשמה. 

כשאנחנו לומדים לזהות ולהרפות עוד בשלב המתח והלחץ, הרבה לפני שזה הופך לחרדה ולהתקף חרדה.

כשאנחנו נזכרים, שוב ושוב, בעדינות ובעקשנות: הרגע הזה שייך להווה. וההווה כרגע הוא מקום בטוח. הנשימה יכולה להתרחב. הבטן יכולה להתרכך. הדמעות יכולות לצאת והידיים יכולות להרפות.

חרדה בתוך מציאות של כוננות 

בחברה כמו שלנו, להרפות זה כמעט מעשה מהפכני. אנחנו חיים במקום שבו הגוף לומד להישאר בכוננות מתמדת. כוננות לרעש, לבשורה, לאזעקה, לסימפטומים גופניים, לדבר הבא שיקרה.

אבל גם אחרי שנים של דריכות וטראומה, בדיוק כמו שהגוף למד להגן עלינו בזמן סכנה, הוא יכול ללמוד לאט לאט גם כיוון אחר: להרפות כשאין סכנה, לנוח בלי להיבהל, וליצור בתוכנו יותר שקט.

לא צריך לעבור את זה לבד 

לפעמים הדבר המרפא הראשון הוא נוכחות לידך שלא נבהלת מהפחד. מרחב שבו אפשר לעצור, להקשיב למה שהגוף מספר, ולתת לפחד לאט לאט להפוך למשהו שאפשר להבין. מרחב שבו אפשר סוף סוף להפסיק להחזיק הכל לבד.

אסתי

לשיחת היכרות