מתי טיפול לא מתאים ומתי כן
- 3 hours ago
- 2 min read

לא כל דבר בחיים דורש טיפול עומק. לפעמים עיסוי טוב מספיק. לפעמים שיחה אחת מסדרת הכל.
החיים הם לא מחלה כרונית שצריך לטפל בה כל הזמן.
אבל כשבעיה חוזרת שוב ושוב, כשדפוס מסוים מנהל אותנו שנים ופוגע באיכות החיים שלנו, אולי הגיע הזמן להתבונן בעצמנו.
אז מתי טיפול לא מתאים ומתי כן?
זה לא מתאים כש -
כשמחפשים הקלה מיידית ולא רוצים או לא מסוגלים לשהות באי נוחות - כנראה שזה לא הזמן לתהליך עומק.
כשאין ממש רצון אבל בן/בת הזוג דוחפים אותנו לזה - כדאי לחכות. תהליך כזה לא מתניע. חבל על הכסף והתסכול.
כשיודעים בדיוק מה צריך לעשות, ורק זקוקים לדחיפה החלטית - לא חייבים תהליך. אפשר לדבר עם חבר טוב.
כשאנחנו רוצים שמישהו אחר "יתקן" את הבעיה שלנו מבלי שנצטרך ללמוד מה יצר אותה ואיך לשנות - תהליך כזה יתקע מהר. עדיף לחכות עד שנהיה מוכנים. שוב, חבל על הזמן והכסף.
כשאנחנו לא מוכנים לשנות סדרי עדיפויות (כסף, זמן ופנאי לעצמי) כדי להשקיע בתהליך טיפולי שאנחנו זקוקים לו - זה עוד לא הזמן לתהליך עמוק. זו בחירה אישית. לפעמים היא מגיעה מתוך פחד, לפעמים מתוך עומס. וגם את זה צריך לכבד.
זה כן מתאים כש -
כשמבינים שהמשבר האחרון חושף משהו עמוק יותר שמנהל אותנו כבר שנים ונמאס לנו לשלם את המחיר - תהליך יכול לעזור.
כשהחיים "בסדר" אבל מתחת לפני השטח יש ריקנות, חרדה או דיכאון שלא מרפים - שווה לבדוק לעומק.
כשיש לנו סימפטומים גופניים ומחלות כרוניות ואנחנו רוצים למצוא את הדפוס הרגשי/נפשי שמתחת - זה מתאים לתהליך עמוק וסבלני.
כשאנחנו כבר יודעים להסביר מה הבעיה, אבל ההסבר כבר לא מספק אותנו - זה הזמן להעמיק בתהליך גופנפש.
כשנמצאים במשבר אקוטי, פיזי, כלכלי או בטיחותי - מתאים לתהליך עומק, אבל לא מהתחלה. קודם יוצרים יציבות לפני שאפשר להיכנס לעומק.
ולפעמים פשוט זקוקים לכמה מפגשים כדי להבין אם רוצים להעמיק.
מניסיוני, שינוי משמעותי לא קורה כשאנחנו נשברים. הוא קורה כשאנחנו מפסיקים להילחם בעצמנו ומתחילים להיות סקרנים.
תהליך טיפולי הוא לא תעודת כישלון וגם לא סמל כבוד. הוא כלי. כמו חדר כושר לגופנפש, רק שבמקום מראות, יש מולנו מטפל/ת.
אז השאלה היא לא האם אנחנו מספיק “שבורים” כדי להגיע לטיפול. השאלה היא האם אנחנו רוצים ללמוד לחיות עם יותר מודעות, חופש ושקט פנימי.
זו בחירה.
ואף אחד אחר לא יכול לעשות אותה במקומך.
אסתי



Comments