איך ולמה הפכתי למטפלת?

אחרי שסיימתי את "בית צבי" והתחלתי לעבוד כשחקנית (ב"עניין של זמן" ובתיאטראות) הכל נראה מבטיח כלפי חוץ. הייתי בתנועה, בעשייה.

אבל מבפנים משהו התחיל להתערער.

פתאום הופיעו אצלי התקפי חרדה שחזרו שוב ושוב, בלי שהבנתי למה. על פניו תפקדתי. חייכתי, שיחקתי, עבדתי. אף אחד לא ידע מה עובר עליי.

היו לילות שבהם לא הצלחתי להירדם כי הרגשתי שהלב שלי דופק כל כך מהר, כאילו הוא מנסה לברוח ממני. הייתי קמה, מסתובבת בבית נסערת, לפעמים יוצאת לרחוב, ולפעמים אפילו מגיעה לחדר מיון רק כדי שמישהו מוסמך יגיד לי שהכל בסדר.

הלכתי לרופאים. ישבתי מול פסיכולוגים. שמעתי והשמעתי הרבה מילים. אבל הגוף שלי לא דיבר בשפה הזו. וגם לא רציתי כדורים. פחדתי לאבד שליטה.

ואז יום אחד המליצו לי לנסות את שיטת גרינברג.

הגעתי לחדר הטיפולים של המדריכה בשיטה. היא עבדה איתי על הגוף עם מגע יציב, סבלני ומלא באמפתיה. תוך כדי הטיפול הרגשתי איך שכבות הקרח שעטפו אותי מתחילות להפשיר. משהו בי נרגע. כאילו הנשמה חוזרת לגוף.

המשכתי בטיפולים, והסקרנות שלי הלכה והעמיקה. ובסופו של דבר החלטתי ללמוד את השיטה בעצמי.

התקפי החרדה לא נעלמו ביום אחד. אבל בפעם הראשונה הרגשתי שיש לי גישה לעצמי ולמה שקורה בתוכי. שאני לא תלויה בגורם חיצוני שיסביר לי מה קורה לי, אלא שמלמדים אותי כאן איך להבין את עצמי, כי הרי אני וגופי חד הם.

אחרי שסיימתי את הלימודים המשכתי ללמוד עם צמא גדול. מצאתי אנשים ומורים שיודעים להקשיב לא רק למה שנאמר אלא למה שקורה גם מתחת לעור. למדתי מהם, התנסיתי, העמקתי, לימדתי.

הצד השני של הקריירה שלי כשחקנית תמך בזה והשלים את זה. לפעמים משחק הוא סוג של קונטרה מאזנת. לפעמים הפסקה מלהתעסק באחרים. ועם השנים גם הבנה שמשחק וטיפול הם שני הצדדים של אותו הדבר. כמו שכתב שייקספיר מתוך "מקבת":

“תן למכאוב מילים; הצער שלא מדובר

לוחש ללב העמוס מדי ומצווה עליו להישבר.”

עם השנים הבנתי שהשינוי קרה לא בגלל שיטה כזו או אחרת, אלא ברגעים שבהם נשארתי. לא ברחתי מעצמי. וכשמישהו או מישהי נשארו איתי גם כשזה היה בלתי נסבל.

אז לא. לא הפכתי למטפלת כי זה היה ה"יעוד" שלי. הפכתי למטפלת כי התחלתי לטפל בעצמי.

וכשראיתי כמה זה מחזק ומרפא, רציתי להעביר את זה הלאה.

לפגוש אנשים שרוצים ומוכנים לא לברוח ולא לוותר על עצמם ולהישאר איתם שם.

כי אני יודעת איך זה מרגיש לחשוב שאת/ה לבד בזה.

אסתי