מנופאוזה: כשהגוף מתכוונן מחדש

"אני עצבנית כל הזמן, מתפרצת על הבן זוג ועל חברות, עייפה, מזיעה וכל הזמן בחרדה. שלחו אותי לאלף בדיקות ולא מצאו כלום. רק אחרי כמה חודשים של סבל מישהי אמרה לי שזה נשמע כמו פרי-מנופאוזה. אז הלכתי לגניקולוגית והיא אישרה את זה סוף סוף. וזה אפילו עוד לא המנופאוזה עצמה. אללה יוסטור! למה אף אחת לא סיפרה לי?"

יעל (שם בדוי), בת 48, יושבת מולי מודאגת ומבולבלת. אני רואה עליה את חוסר האונים ואני מבינה אותה לגמרי.

עברתי את זה בעצמי. זה אכן לא פשוט.

איך זה קורה?

החיים שלך כוללים בתוכם כמה מעברים גדולים: גיל ההתבגרות, הריון, לידה. בכל אחד מהם את מנווטת ומגדירה את עצמך מחדש. אז למה המנופאוזה מרגישה אחרת? למה היא כל כך קשה ומבלבלת?

כשהסימפטומים של מנופאוזה מתחילים אנחנו מתחילות ללקט מידע מגוגל, מרופא עסוק מדי, מסיפורי זוועה, מהאתר של קופת חולים… רק כדי למצוא מה לעזאזל יש לנו. "אולי אני חולה"?, "אולי אני מזדקנת?", "אולי אני משתגעת?" למרות שהם לא שונים במהותם מהסימפטומים של גיל ההתבגרות, הריון ולידה. בכל המצבים האלה המערכת ההורמונלית יוצאת להרפקאות ואנחנו חשות את זה בגופנפש שלנו בעוצמה.

אבל האם ידעת למשל שמתח ולחץ הם גורם מרכזי להופעת הרבה סימפטומים בזמן מנופאוזה? מישהו אמר לך את זה בצורה מפורשת? אני בספק.

אז הנה ההסבר המדעי למי שמעוניינת:

בזמן פרי-מנופאוזה ומנופאוזה השחלות מייצרות פחות הורמונים. ובלוטות האדרנל, שאחראיות על תגובת הגוף ללחץ, נכנסות לתפקיד כמו תחנת גיבוי הורמונלית.

אבל אם שנים חיינו במתח מתמשך, בלוטות האדרנל שלנו נשחקות ומשתבשות. ואז כשמגיע הזמן שהן צריכות לתמוך בשינוי הרציני הזה, הן לא עומדות בעומס.

וכשאין מה שמווסת ומאזן את המתח והלחץ בצורה טובה, הגוף כולו עובר לדריכות ועייפות ועצבנות ועוד.

אבל איך נדע להבדיל בין תסמיני מנופאוזה לבין תסמינים אחרים?

הדרך הרפואית:

בדיקת פרופיל הורמונלי. בעיקר מגיל 45. פשוטה, נגישה, אמינה.

הדרך המרפאת:

ללמוד להקשיב לגוף. לשים לב למה שהוא מאותת לך, להסתקרן ולסלוח לו על שהוא משגע אותך.

חשוב: לא מומלץ לוותר על בדיקות רפואיות. בדיקה כללית כל כמה שנים היא הכרחית. היא חלק מתחזוקה אחראית של הגוף. במיוחד מגיל 40 ומעלה.

אז איך לתמוך בעצמנו בתקופה הזו?

הגוף שלנו עובד תמיד לכיוון של בריאות, גם כשהוא מייצר סימפטומים. צריך רק לאפשר לו את התנאים הכי טובים לאזן את עצמו.

אז במקום לשאול "מה לא בסדר בי", צריך לשאול: "מה הגוף שלי מבקש? ואיך אני יכולה לעזור לו להגיע לאן שהוא רוצה להגיע?"

דרכי התמודדות

שינויים באורח חיים (תזונה, שינה, פעילות פיזית), ריפוי אלטרנטיבי, טיפול נפשי ו/או פיזי, הורמונים ביואידנטיים או סינתטיים, כל אלה ידועים ומוכרים ועובדים טוב, אם הם מתאימים לך.

אבל הדבר הכי חשוב בתקופה הזו הוא שני דברים: שינה וקצב. אלה המפתחות.

לא עוד לרוץ על טורים גבוהים, לחיות במתח גבוה, באוטומט של שגרה קשוחה ולא מתחשבת. אלא להקשיב למקצב החדש שמתפתח בגוף. ולישון. כן, לישון. והרבה.

ומה עם נפשינו הדואבת?

אנחנו נאמץ את המעבר הזה, כמו שאימצנו מעברים אחרים בחיינו.

אנחנו נאמר כן לשינוי, נפסיק להיאחז בישן, נתאבל על מה שצריך להתאבל ונחגוג הישגים.

אנחנו נקבל ונשלים עם מה שכן אפשרי מעכשיו ומה כבר לא.

ונגדיר מחדש:

מי אני עכשיו? לאן התשוקה שלי לוקחת אותי? איזו מתנה אני רוצה להשאיר?

זמן לצמיחה

מנופאוזה היא לא רק שינוי פיזי, רגשי ואבולוציוני. היא צומת שבו את יכולה להצטמצם או לגדול.

בשנות הפריון את נותנת ומטפחת אחרים לפעמים על חשבון עצמך;

במנופאוזה המערכת כולה משתנה, כמו תזמורת שמתכווננת מחדש. פתאום את פחות מרצה, פחות דרוכה ממה יגידו, יש לך פחות עכבות ויותר מקום ליצירה וביטוי.

זה זמן שבו אנחנו רוצות לכתוב ספר, לרקוד, לצייר, ולצאת החוצה עם מתנה לעולם.

כי מנופאוזה היא לא אובדן אלא תחילת הקציר.

זמן לאכול את פרי עמלנו, ליהנות ממנו, ולשתול זרעים למי שבאים אחרינו.

אסתי