האם זו הזדקנות או התבגרות?

"אני מרגישה זקנה. אני עייפה כל הזמן, העיכול שלי לא מסתדר, אני נפוחה וכבדה, לא ישנה טוב, קשה לי להירגע, ויש לי כל מיני מחושים וכאבים בגוף, כל פעם במקום אחר, כל יום משהו חדש..." היא יושבת מולי מכווצת, עם מבט חרד, וכמו הרבה אנשים בתקופה הזאת, בטוחה שהגוף שלה התחיל להתפרק.

בדיקות הדם שלה טובות. חוץ מחוסר קל בויטמיני B ו D, הכול נראה תקין.

"אז מה קורה לי, אני לא מבינה".

כבר כמה שנים שהיא חיה עם פוסט טראומה מורכבת. במילים אחרות, הגוף שלה חי הרבה מאוד זמן במתח, דריכות ומאמץ רגשי אדיר. בשלב מסוים הגוף מפסיק להבחין בין מצב חירום נקודתי לבין דרך חיים, והמחיר מתחיל להופיע בכל המערכות.

אמרתי לה שהיא פשוט עייפה. ויש הבדל גדול בין הזדקנות לבין התעייפות.

יותר ויותר אנשים, גם צעירים מאוד, מסתובבים היום עם תחושה שהגוף שלהם הזדקן לפני הזמן. הם קמים עייפים, מתעייפים מהר, מגיבים חזק מדי למזון ולשינויי מזג אוויר ומרגישים שהגוף שלהם עובד נגדם.

כשחיים הרבה זמן במתח כרוני, בלי התאוששות אמיתית, בלי שקט ומנוחה, זה משנה את הביולוגיה שלנו. מתח ממושך משפיע על הנשימה, ההורמונים, על איכות השינה, עיכול, מערכת החיסון, הקצב שבו אנחנו מתאוששים, ואפילו על הדרך שבה הגוף מפרש גירויים תמימים. הגוף פועל מתוך חיסכון, כאילו הוא מנהל משק חירום. פחות אנרגיה מוקדשת לבנייה וחיוניות. יותר אנרגיה מוזרמת לדריכות ולמאמץ למנוע חוסר איזון.

זה ההבדל בין גוף שמזדקן מרוב עייפות לבין גוף שמתבגר. התבגרות טבעית מביאה איתה שינוי. עייפות כרונית מביאה איתה שחיקה. התבגרות יכולה להיות רכה, הדרגתית, אפילו חכמה. הזדקנות מרגישה כמו גוף שאיבד גמישות, אמון בעצמו וחופש.

החדשות הטובות הן שהגוף יודע להשתקם בכל גיל. הרבה יותר ממה שנהוג לחשוב. כשהעומס מתחיל לרדת, הגוף מתחיל להתאזן. העיכול נרגע. השינה מתעבה. החיוניות מטפטפת חזרה. הגוף נזכר לאט לאט איך לחיות בלי להחזיק הכול בכוח.

זה תהליך. הוא דורש סבלנות, תשומת לב, ולפעמים גם ליווי מדויק. כי מי שחי הרבה שנים במתח כבר איבד מזמן את ההבחנה בין אופי, גיל והרגלים. הכל מתערבב. וכשהכל מתערבב, צריך לפעמים עין מבחוץ שיודעת לראות מעבר לבלגן.

וכשמתחילים להבחין בין התבגרות טבעית והזדקנות שחוקה, נפתח פתח חדש לגמרי ביחסים עם הגוף.

אסתי