האם זו עייפות או הזדקנות

"אני מרגישה זקנה. אני עייפה כל הזמן, העיכול שלי לא מסתדר, אני נפוחה וכבדה, לא ישנה טוב, לא מצליחה באמת להירגע, ויש לי כל מיני מיחושים וכאבים בגוף, כל פעם במקום אחר, כל יום משהו חדש..." אומרת המטופלת שלי, יושבת מולי מכווצת, עם מבט חרד.

בדיקות הדם שלה מצוינות. חוץ מקצת חוסר בויטמיני B ו-D, הכול בסדר.

"אז מה לא בסדר איתי, אני לא מבינה..."

כבר כמה שנים היא מתמודדת עם פוסט טראומה מורכבת. זה שם אחר למתח ולחץ מתמשכים שנחקקו בגוף.

אמרתי לה שהיא פשוט עייפה. ויש הבדל בין הזדקנות לעייפות.

במציאות של היום, יש לא מעט אנשים צעירים שמרגישים שהזדקנו בטרם עת. שמעתי את זה אפילו מצעירים בני עשרים פלוס.

כשאנחנו חיים שנים במתח וחרדה וחוסר שקט זה משנה את הביולוגיה שלנו: הנשימה, ההורמונים, חילוף החומרים, שינה, ואפילו הדרך שבה התאים עצמם מתנהגים.

מתח כרוני משנה את:

המערכת ההורמונלית

רמות הקורטיזול (הורמון הלחץ) נשארות גבוהות מדי או מתרוקנות אחרי שנים של מאבק מתיש. 

ואז יש תחושת תשישות, מערבולת רגשית, מערכת חיסון איטית.

המערכת החיסונית

הגוף במצב "הילחם או ברח". וזה גובה מחיר. כל כך הרבה אנרגיה וכוחות מושקעים בהישרדות, כל כך מעט נשאר לתיקון תאים והדיפת חיידקים ווירוסים. אנחנו מחלימים לאט יותר ממחלות. 

מערכת העיכול

כשאנחנו מתוחים וחרדים זרימת הדם נחלשת בבטן ומתחזקת בלב ובמוח. 

ואז נפיחות, גזים, שלשולים או עצירות, מעי רגיז. הגוף אומר: “אין לי מספיק כוח לעכל.”

מערכת העצבים

הכל עובד על “מינימום אנרגיה” כשאנחנו חרדים ולחוצים. כשאנחנו בטראומה ופוסט טראומה. כשכל הזמן יש משהו לדאוג בגללו. אנחנו לא נרגעים, לא ממלאים את המצברים, לא באמת.

וכשאנחנו מרשים לעצמנו להירגע לכמה רגעים אנחנו פוגשים ריקנות ולפעמים דיכאון.

כל זה יכול להרגיש כמו הזדקנות, למרות שהזדקנות לא בהכרח מרגישה ככה.

ובכל זאת, אחרי כמה חודשים של רגיעה, אחרי שהצלחנו להגיע לאיזשהו שקט, הרפיה, ביטחון ונעימות - הכל משתקם. כי התאים שלנו יודעים איך להתחדש כשהם לא רדופים.

זה מתחיל ברצון קטן לנשום עמוק יותר. לשחרר. לעזוב את מה שאנחנו מחזיקים במאמץ.

והנה עוד משהו לחשוב עליו:

להתבגר זה טבעי. אבל להזדקן זה כשאומרים לנו איך הגוף אמור להגיב למעבר הזמן, במקום לתת לו פשוט להשתנות בדרך שלו.

אסתי